2006-01-18T03:21:00.000-08:00

RelatioNet FR IZ 27 XX PO
Izak fridman
פרידמן יצחק

Interviewer: Limor Yochi

Full Name/s
Telephone: +972-972-09-7740657 Fax: +972-972-09-0000000
Mobile: +972-972-052-3333333 Email: limor_y16@walla.com
ICQ: No
Messenger: No
Address: Town Country

Soldier:

Code: RelatioNet FR IZ 27 XX PO
Family Name: FRIDMAN פרידמןFirst Name: IZAK יצחק
Father Name: ישראל-יוסף פרידמן Mother Name:פרידמן גיטל- דבורה
Birth Date: 25/01/1927
Town In Holocaust: Wlodawa Country In Holocaust:POLAND פולין
Profession (Main) In Holocaust: Profession
Death Place: Pardes-Hana, Israel Death Reason: Independence War Year Of Death: 1948
Cemetary: Nahalat-Izak, Givataym, Israel

תקציר קורות חיים [בעברית]:פרידמן יצחק, בן גיטל-דבורה וישראל-יוסף, נולד ביום כ"ב בשבט תרפ"ז בפולין (25.1.1927) .היו לו אח - יהודה, ושלוש אחיות - בריינדל, פרידה, וינטה. הוא חונך באוירה ציונית בבית הוריו, בעיר וולדבה, שהשתוקקו כל הימים לעלות לארץ ישראל, אך הדבר לא נסתייע בידיהם.עד פרוץ מלחמת העולם השניה הספיק יצחק לסיים שש כיתות בבית הספר העברי "תרבות". משהושמדה כל משפחתו בידי הגרמנים ועוזריהם והוא נשאר יחידי, יצא ב-1943 אל היערות והשתתף בפעולות הפרטיזנים נגד האויב הנאצי.כשהדפו הרוסים ב- 1944 את הגרמנים, נשלח יחד עם עוד כמה בחורים לעיר מוהילב שברוסיה הלבנה ועבר אימונים כדי לשרת בבולשת המדינה. שם נזכר בשאיפות הוריו ובדברי סבו ר' פייבל לדרמן, שאל להם ליהודים להתמסר לשירות מגמות זרות, אלא לשחרר את מולדתם. הוא בקש ממפקדיו חופשה לנסוע לעיר הולדתו ההיסטורית לראות אולי נשאר בחיים מישהו ממשפחתו, אף כי ידע שלא שרד מהם איש. מפולין יצא "בנתיב הבריחה" לאיטליה ומבארי העפיל והגיע ארצה באוקטובר 1945. בימים הראשונים התאכסן ב"מצודת זאב" בתל-אביב ואח"כ התחיל לעבוד בבית-חרושת לטקסטיל. הוא הצטרף למחתרת אצ"ל סיים קורס מ"כים וכינוי הצופן שלו היה "המפקד צדקיהו".הוא השתתף בפעולות רבות נגד הבריטים ואח"כ נגד הערבים, בז למוות ולסכנות ויצא מכולן בשלום. בפעולתו האחרונה, תפיסת רכבת הנשק והתחמושת של הבריטים ליד פרדס חנה, נפלו הוא וחבריו איוב אבטליון ודניאל ליבוביץ. ביום ט' בניסן תש"ח 18.4.1948 הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי נחלת-יצחק בגבעתיים.

.התמונות בבלוג התקבלו מידי אלקה גולני אשר יצחק היה בן דוד של אמה
השנה (תשס"ו, 2006), ביום הזיכרון, נפגשתי אם אלקה שהביאה לי תמונות וגלויות שיצחק כתב לדודתו:

תל-אביב, כ"ד אדר תש"ח 08.02.1948 שכונת שפירא, גבעת..ב',מס' 26, תל-אביב, ארץ ישראל

שלום רב לכם יקרים!

אני מתאר לעצמי שאתם מודאגים ממה שקורה פה, וזה לא פלא. אני יכול להודיעכם שאני בריא ועובד והכל אצלי בסדר גמור.אני מקווה שגם בעתיד יהיה טוב.
יקירי, כתבו לי מה נשמע אצלכם בכל התחומים, בבריאות, ומה קורה עם הנסיעה שלכם.
אני מקווה שלא תפחדו, ואם יש לכם אפשרות – בואו.

שלכם
יצחק פרידמן.

(ובצד השני של הגלויה, ליד הכתובת, כתב משהו אישי לדודתו, לה הוא קורא "אמאלה": )

אמאלה יקרה,
כתבי לי מה שלומכם, הבריאות ומה עם נסיעתכם. אל תיבהלי מההתרחשויות כאן אצלינו.היו בריאים וחזקים, ואני מחכה שנפגש ונהיה יחד בארצנו החופשית. אמן. יצחק.

תל-אביב, כ"ד אדר תש"ח 04.04.1948

שלום רב לכם יקרים!

היום קיבלתי את מכתבכם מ 11.03.48 ואני עונה מיד.
בקשר לבריאות – הכל בסדר.
החלפתי את הדירה ואני עם עוד שני חברים מתגוררים ברחוב הראשי של תל-אביב, זאת אומרת ברחוב אלנבי מס' 95.
לאחרונה אני נמצא מעט בבית, לכן אבקש לשלוח אלי מכתבים לפי הכתובת:
אליהו רבינוביץ, רח' שנקין מס' 29 , עבור יצחק פרידמן.
אני מסיים את מכתבי, תהיו בריאים ודרישת שלום לכולם.

שלכם
יצחק פרידמן

תל-אביב, שכונת שפירא, , ארץ ישראל

שלום רב לכם יקרים!

לא קיבלתי מכם מכתב, ואני דואג. החלטתי לכתוב לכם כמה מילים אחת ליומיים, אולי חלק מהידיעות יגיע אליכם.
כפי שידוע לכם הרוצחים האנגלים מנסים לעשות הכל כדי לנתקנו מהעולם, אבל אני בטוח שבעזרת ה' הם לא יזכו לזה. הנצחון חייב להיות ויהיה שלנו.
כתבו לי מה נשמע אצלכם ומה שלומכם
יצחק

(ובצד השני של הגלויה, ליד הכתובת, כתב משהו אישי לדודתו, לה הוא קורא "אמאלה": )

אמאלה יקרה,
את בטח דואגת לי ושואלת היכן אני. דעי שזה יפה מאד מצידך.אינך צריכה לדאוג לי. מוטב דאגי לעצמך לילדייך ולדוד.

:ואלו הם כמה גלויות נוספות ששלח

זו איגרת ברכה ששלח יצחק לבני הדודים - שרה ויוסף ללודג', ערב ראש השנה תש"ו.

!איגרת ברכה מארץ ישראל היתה אוצר גדול באותם ימים

את ההודעה הבאה מצאתי יום אחד בפורום של המיזם "נצר אחרון":

מורשת, ערב ר"ח סיון, תשס"ו, 27/05/2006

בתמונה המצורפת, ר' פייבל לדרמן, פוסע בעיירה וולודבה, בפולין, בימים טובים.

מכל ילדיו אני מזכירה כאן שתי בנות: חיה וגיטל-דבורה. חיה, או ליתר דיוק: סבתא חיה היתה סבתי. היא נפטרה לפני עשרים ושתים שנים. גיטל-דבורה, שנישאה לפני מלחמת העולם השניה לישראל-יוסף פרידמן, היתה אימו של יצחק.

יצחק פרידמן הוא חלל נצר-אחרון עליו כתבה לימור יוחי.

סבתא חיה שלנו תמיד סיפרה על משפחתה שנספתה בשואה. כל פעם שמישהו שאל, הסתכל בתמונות "משם", הזכיר מישהו או משהו, או סתם היה מוכן לשמוע היתה סבתא מציירת באוזנינו את העיירה, את הבית ובעיקר את בני המשפחה.

בין כל הסיפורים היה יצחק. הבן הבכור של אחותה האהובה גיטלה. יצחק שרד את השואה, עלה לארץ, הצטרף לאצ"ל ונפל בשורותיו כחודש לפני קום המדינה. הוא נקבר בבית העלמין נחלת-יצחק שבגבעתיים. לפני שנפל היה בקשר מכתבים עם סבתא שלי, דודתו, שיחד איתה ניצלו מהשואה בעלה ושני ילדיה. פרט לחמישה אלה – לא שרד איש מהמשפחה.

אחרי שעלו לארץ, הקפידה סבתא לעמוד ליד קברו של יצחק בכל שנה בטקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. אחרי שנפטרה – התפקיד עבר לאימי, ואנחנו – בנותיה ומשפחותיהן- הצטרפנו. לזכר סבתא שלנו ולזכר יצחק.

בכל שנה בסביבות יום הזכרון לשואה ולגבורה, אני מתעוררת לחקור קצת את יצחק. לשמוע מאימי שוב סיפורים, לקרא את הגלויות שכתב, לבדוק מה ניתן למצוא על משפחתו בדפי-העד של יד-ושם. השנה לא היתה שונה, אבל הפעם היה לי רעיון: לפנות לאנשי האצ"ל ולנסות לאתר אנשים שהכירו את יצחק כדי לשמוע עליו משהו חדש.

פניתי לברית חיילי האצ"ל, וקיבלתי מספר טלפון של אדם המכונה "קונוס" שהיה מפקד הפעולה בה נפל יצחק, וחוברת הנצחה לזכר יצחק וחבריו. באותו זמן התוודעתי גם לפרויקט נצר אחרון, ופניתי בבקשה להקים בלוג לזכר יצחק. ההפתעה היתה עצומה: נאמר לי שלא מזמן הוקם בלוג, ע"י יוכי לימור. (לא, לא שגיתי בכתיבה. סבלנות!) בחוברת שהזכרתי תוארה אנדרטה שהוקמה ממש בשנים האחרונות בפרדס חנה, קרוב למסילת הרכבת, מקום נפילת יצחק וחבריו. עוד הפתעה! ו"קונוס"? מסתבר שהיה אחד ממקימי האנדרטה, והזמין אותנו להיפגש לידה. אתמול פגשנו את "קונוס", ואף שמענו סיפורים על הקרב, על הנופלים האחרים, ועל הקמת האנדרטה. אמי אמרה בשקט: חבל שסבתא לא כאן...

חשבתי לעצמי שיוכי היא ודאי יוכבד, ואי-לכך היא ודאי אשה מתבגרת, וכבר חשבתי שהנה, מצאנו קרובה רחוקה אובדת או חברה של יצחק... אבל לא. זו לא יוכי, אלא לימור! השמחה במציאת לימור היתה גדולה יותר ממציאת חברה ותיקה של יצחק. יקרה בעיניי העובדה שבני נוער צעירים הטרודים בענייני צעירים, בבחינות, בהכנה לגיוס ובמה לא הקדישו זמן ומרץ לאתר פיסות מידע על אנשים שאין בינם לבין הנערים והנערות כל קשר. כאלה שנפלו לפני זמן רב, ואינם שייכים לאיש, לכאורה. פתאם יש להם "מישהו". אני בטוחה שמעבר לבלוג נוספה להם פיסת חיים: החברה יספרו על הפרויקט, יראו את הבלוגים אי-פה אי-שם, אולי אפילו יספרו לילדיהם על פרויקט שעשו בנעוריהם, ועוד דור ידע. השנה, ביום הזיכרון,ישר מהאזכרה,נסענו אל לימור. לא הספקתי לתאם איתה את הביקור מראש, כך שרק החלפנו כמה משפטים, ונפרדנו. צריך לספר כמה התרגשתי? העובדה שלימור התחילה בעבודה דחפה אותי להמשיך ולחפש מידע על יצחק, יתכן שלולא הבלוג שלה, הייתי עובדת יותר באיטיות, אבל החל מהרגע שנודע לי על קיומו נכנסתי למירוץ של סריקת תמונות וגלויות ותרגום הגלויות. יותר מזה, שוב הוצאנו את כל התמונות הישנות, שוב ציירנו אילן יוחסין, שוב הזכרנו את כל הנספים.

תוך שנה "התעשר" יצחק בשני גלי-עד.

חבל שסבתא לא רואה את זה. לימור, את היית הופכת לנינה נוספת שלה!!!!